פסק-דין בתיק ת"א 39587-08-10

בפני תביעת השבה אשר מקורה כספים שהועברו בשל שגגה של עובדי הבנק.

טעות של עובדי התובע הביאה לכך שסך של 275,087 ש"ח, הועבר בטעות לחשבון הבנק של חברה, הנתבעת 1. כאשר נתגלתה הטעות הסתבר כי בינתיים נמשכו הכספים במלואם מחשבון החברה. בהמשך גם הסתבר שהחברה חדלה מפעילות ואין תכלית רבה בניסיון לנקוט בהליכם נגדה.

הנתבעת 2, בעלת המניות היחידה של החברה, היא היא זו שמשכה את הכספים מחשבון החברה, משיכה במזומן בו ביום בו הועברו בשוגג. האם במצב זה ניתן לחייב את הנתבעת 2 עצמה בהשבת הכספים?

זו השאלה העומדת להכרעה בפני.

העובדות

1.                  התובע עוסק בעסקי בנקאות. הנתבעת 1, ענק הבקבוקים בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר בשעתו עסקה באיסוף בקבוקים למיחזור ובמהלך פעילותה ניהלה חשבון בנק בבנק הפועלים בע"מ. הנתבעת 2, מור לוי (להלן: "הנתבעת") הינה בעלת המניות הרשומה היחידה בחברה. הנתבע 3, תמיר לוי (להלן: "תמיר") הינו בעלה של הנתבעת 2 ומנהלה בפועל של החברה במועדים הרלוונטיים לתביעה זו.

2.                  במהלך 2010 נוהלה חקירה על פעילות החברה ובמסגרתה חילטה המשטרה כספים שהיו מופקדים בחשבון הבנק של החברה. זמן מה  לאחר החילוט הודיעה המשטרה על ביטול החילוט והורתה על החזרת הכספים שחולטו לחברה. למשטרת ישראל חשבון בנק אצל התובע וכך ניתנה לתובע הוראה ביום 21.7.10 להעביר מחשבון המשטרה לחשבון החברה סך של 275,087 ש"ח.

3.                  עובדי התובע בצעו את ההוראה אך משום מה, כנראה בשוגג, בוצעה העברת הכספים פעמיים. במקום להעביר סך של 275,087 ש"ח, הועבר לחשבון החברה סך של 550,174 ש"ח. הטעות התגלתה רק בתחילת אוגוסט 2010 אך כאשר בקש התובע להשיב את הכספים, הסתבר שהכספים בחשבון החברה נמשכו במלואם. פניות התובע לנתבעים להשבת הכספים לא נענו וכך הוגשה תביעה זו.

תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות

4.                  לטענת התובע, קבלה החברה במישרין כספים בשוגג וחובתה להשיבם. שני הנתבעים הנוספים, הנתבעת ותמיר, היו אלו שבפועל משכו את הכספים מחשבון החברה ובכך בקשו לקפח את הבנק ולהסתתר מאחורי פרגוד ההתאגדות של החברה, שלכן יש לחייבם אישית בהשבת הכספים.

5.                  שלושת הנתבעים הגישו כתב הגנה והעלו טענות לכפירה בתביעה. הנתבעים הכחישו את הטענה להעברת כספים שגויה לחברה וביחס לנתבעת ותמיר טענו שממילא אין להם יריבות עם התובע ואין להם כל אחריות אישית לחוב הנתבע מהחברה.

6.                  בדיון שהתקיים ביום 9.3.11 הודתה ב"כ החברה שלחשבון החברה הועברו בשוגג הכספים כאמור בכתב התביעה. לנוכח הודעה זו הסתבר שלחברה אין טענת הגנה כלל ובו במקום ניתן נגדה פסק דין על פי כתב התביעה, אם כי התועלת המעשית בכך הוטלה בספק שכן ב"כ החברה הבהירה שאיננה פעילה.

7.                  ההליכים נמשכו ביחס לנתבעת ותמיר, ובמהלכם נמסר כי תמיר מרצה עונש מאסר בבית הכלא. תמיר לא קיים את החלטות בית המשפט בכל הנוגע להגשת תצהיר עדות ראשית ולא התייצב לדיון שנקבע ליום 11.7.12, לאחר שבאת כוחו התפטרה מייצוג עוד קודם לכן. בהיעדר התייצבות ובנסיבות אלו, ניתן גם כנגד תמיר פסק דין.

8.                  כך נותרה לבירור התביעה נגד הנתבעת. לפי טענת הנתבעת, לא הייתה לה כל ידיעה על הטעות שעשה התובע בהעברת הכספים לחשבון החברה והיא פעלה בשם החברה להשבת חובות של החברה באמצעות הכספים שהועברו. טוענת לפיכך הנתבעת שנוכח מחדל הבנק אין לחייב אפילו את החברה בהשבה וככל שיש לחייב את החברה, אין מקום להשית את החבות עליה אישית.

9.                  התובע תמך גרסתו בתצהירי גב' מלי ברוק, מנהלת הסניף המרכזי של התובע, ושל עו"ד בני הראל, העובד במחלקה המשפטית של התובע. הנתבעת לא הגישה כלל תצהיר עדות ראשית בהתעלמות מהחלטות בית המשפט, ובהחלטה מיום 25.4.12 נקבע שלפי תקנה 168 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לא תוכל להביא עדים מטעמה. למרות זאת, במהלך הדיון שהתקיים ביום 11.7.12, ניתנה לנתבעת ההזדמנות להציג גרסתה ולהסתמך על תצהיר שהגישה במהלך ההליכים המקדמיים בתיק. בהתאם לכך נחקרה הנתבעת בחקירה נגדית ובסיומה ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

10.              אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על עצם העברת הכספים השגויה לחשבון החברה.

מהמסמכים שהוצגו (נספחים ג(2) ו- ג(3) לתצהיר גב' ברוק) ניכר כי ביום 22.7.10 בשעה 10:14 בוצעה העברה בסך של 275,087 ש"ח מחשבון המשטרה אצל התובע לחשבון החברה, וניכר כי בו ביום, בשעה 14:07 מועבר בשנית סכום זהה.

ההוראה להעברת הכספים מחשבון המשטרה אצל התובע לחשבון החברה (נספח ב לתצהיר גב' ברוק) הייתה רק להעברה אחת של 275,087 ש"ח. ההעברה השנייה הייתה שגויה.